על רצפת חדר השינה מונח סרט מדידה. קודם הוא נמתח לרוחב המשקוף, אחר כך לאורך הארון, והקריאה השנייה גדולה בהרבה מהראשונה. האדם שמחזיק את הסרט מודד שוב, בטוח שטעה, ומקבל אותן שתי תוצאות.
אין בזה טעות. הארון נבנה בתוך החדר: הוא הגיע כערימת לוחות, הורכב במקום, ומעולם לא נדרש להוכיח שהוא עובר בדלת. עכשיו הוא עומד לצאת, וכל ההובלה שלו נשענת על הדרך החוצה ולא על המשקל. ארון שנכנס כסט לוחות רוצה לצאת כארון.

ארון גבוה עומד זקוף בחדר, לפני שנקבע אם הוא יוצא שלם או בחלקים
ארון שנבנה בחדר ולא עבר בדלת
בדרך כלל הארון רחב מהדלת שהוא לא היה צריך לעבור. הוא נבנה אחרי שהדלת כבר הייתה במקומה, ולכן נמדד מול הקיר ולא מול המשקוף, והקיר רחב מהפתח. הרכבה של ארון בחדר מסתיימת בלי ששואלים איך הוא ייצא משם, כי באותו רגע אין סיבה לשאול. התשובה מגיעה רק בהובלה, בבת אחת, מול משקוף שלא זז ובלי אפשרות להתווכח איתו. הסרט על הרצפה אומר את זה בשתי קריאות: אחת של הארון ואחת של הפתח, ושתיהן נכונות.
מודדים את הקיר לפני שבוחרים ארון. כבר בבחירה של ארון קיר שמתאים למידות כדאי לחשוב גם על הדרך החוצה, לא רק על הקיר: אותו סרט שנמתח לרוחב, לגובה ולעומק יכול להמשיך אל המשקוף, ומשם אל הפרוזדור.
הנקודה הצרה בדרך היא לא בהכרח הדלת של החדר. לפעמים היא הפנייה במדרגות, שם הארון צריך להסתובב על עצמו, ולפעמים הפתח של המעלית. ואם יש מעלית, יש גם תקרה: הארון נכנס אליה זקוף או שוכב. הסרט שעבר על המשקוף ממשיך לפרוזדור, לחדר המדרגות ולתא המעלית, וכל קריאה נרשמת.
שלם, נטוי, בלי דלתות או בחלקים
הכלל פשוט. ארון שרוחבו קטן מהנקודה הצרה בדרך וגובהו נמוך מתקרת תא המעלית יוצא שלם. ארון עם כמה דלתות עומד לעיתים בשני התנאים, וארון גדול יותר נתקע בפנייה של חדר המדרגות.
לפני שמפרקים משהו בודקים שתי אפשרויות ביניים. הראשונה היא להטות את הארון על צידו, כך שהצד הצר שלו מוביל. השנייה היא להוציא רק את הדלתות, כך שהארון נעשה קל יותר לנשיאה. אחת מהן עשויה להספיק כדי לחסוך את הפירוק.
ארון נטוי משנה את המדידה. הגובה שלו הופך לרוחב, והרוחב לגובה, וצריך לחזור עם הסרט ולבדוק מחדש את המשקוף, את הפנייה ואת התקרה של התא. המדידה הראשונה נשארת על הנייר, והמדידה השנייה היא זו שמכריעה.
בשלב הזה מופיעה השאלה על העלות. לא מעט משפחות מתחילות מחיפוש של פירוק והרכבה של ארון מחיר, אבל השאלה הראשונה אחרת: האם הארון צריך להתפרק בכלל. ארון עם הרבה דלתות וארון הזזה זקוקים לרוב לפירוק, מלא או חלקי, וגם ארון בודד שעובר בין דירות, משרדים או מחסן נבדק מול הדלת, המעלית וחדר המדרגות עוד לפני ההובלה. תמונה של הארון סגור ופתוח, עם הגובה והרוחב שלו, מספיקה כדי להתחיל לתכנן.
פירוק מלא הוא הברירה האחרונה, ולא בגלל הטרחה. כל בורג שנפתח בלוח שמחקה עץ משחרר מעט את החיבור, והחיבור לא חוזר להיות חדש גם אחרי הרכבה מסודרת. לכן עדיף ארון נטוי או בלי דלתות על ארון שהפך לערימת לוחות. הפירוק וההרכבה הם שני סעיפים נפרדים, ומסכמים אותם מראש ולא ביום ההובלה.
ארון הזזה הוא חיה אחרת
בארון רגיל הדלת תלויה על צירים. בארון הזזה היא רוכבת על פס עליון ופס תחתון, והיא כבדה ויוצאת מהיישור בקלות.
זו הסיבה שארון הזזה נבחן לפי סוג הדלתות, הפסים והמראות עוד לפני שמזמינים הובלה. הם משפיעים על העטיפה, על הנשיאה במדרגות ועל הקיבוע ברכב.
הסדר קובע. קודם יוצאות הדלתות, אחריהן הפסים, בזהירות ועם סימון של הצד שבו כל אחד ישב, ורק אז מגיעים אל השלד. דלת מראה מוסיפה משקל ושבירות, והיא נוסעת זקופה בעטיפה כפולה, כמו תמונה גדולה ולא כמו לוח.
בהרכבה מיישרים את הפס מול הרצפה לפני שמחזירים את הדלתות. פס עקום נשמע בכל פתיחה ובכל סגירה, וזה צליל שמלווה את הבית הרבה אחרי שהארגזים נעלמו.

שלד ארון עם חורי ברגים מוכנים: ככל שפותחים יותר, כך החיבור נחלש
לוחות דקים וארונות מהמדף
ארונות מהמדף, מהסדרות המוכרות שבנויות מלוחות דקים, מתנהגים אחרת מארון שנבנה לפי מידה. הברגים מחזיקים היטב בעיקר בפעם הראשונה, וכשפותחים אותם שוב החיבור עשוי להתרופף והארון להיות פחות יציב. לכן קודם בודקים אם הגוף עובר שלם, ואם כן מורידים רק דלתות ומגירות. כשאין דרך אחרת לצאת מהחדר, מפרקים את הכול.
כל דלת, כל פס וכל בורג מסומנים לפי המקום שלהם, ועדיף לעשות את זה לפני שמתחילים לפתוח. אותו סימון עובד גם כשמדובר בארונות מטבח שעוברים מבית לבית: מספר על פס של נייר דבק ואותו מספר על שקית הפרזול. כשמפרקים מטבח מלמעלה למטה ומצלמים לפני כל שלב, מי שדילג על הסימון מרגיש בזה ביום ההרכבה.
חלק שאבד אפשר להשלים, אבל לוח שנשבר בפירוק פוגע בארון כולו. ארון מותאם שמחובר לקיר או לתקרה נבדק מראש: האם הוא יוצא שלם או רק בחלקים. גם על רצפה לא ישרה או על חיבור לקיר עדיף לספר מראש, ולא לגלות אותם באמצע המדרגות.
עטיפות ושקיות קטנות
אחרי שנקבע מה מתפרק ומה לא, מגיעה העטיפה. דלתות, פינות, מדפים ומראות נעטפים, ודלתות זכוכית ומראה מקבלות עוד שכבה ונוסעות עומדות. ארון עם דלתות מבריקות מקבל הגנה לפני ההרמה.
הפרזול הקטן הוא מה שנעלם בדרך. חלקי הפס, הידיות והברגים נשמרים בשקיות שכל אחת מסומנת לפי החלק שלה, ושקית אחת לכל דלת עדיפה על כיס מלא בברגים מעורבבים. לפני כל שלב מצלמים, כדי שבהרכבה יהיה מה להשוות.
ביום שלפני עושים את מה שאפשר לעשות בבית: מצלמים את הארון מבפנים, מרוקנים את הבגדים והמדפים, מוציאים מגירות ונושאים אותן בנפרד, וסוגרים את הדלתות בנייר דבק שלא משאיר סימן.
החדר אחרי הארון
הארון הוא בדרך כלל הפריט הראשון שמתכננים בחדר, ורק אחריו באים המיטה, המזרן והשידה. כשמרוקנים חדר שלם, הוא נע בדרך כלל כמטען אחד ולא פריט אחרי פריט, והארון הוא שקובע את הסדר.
כשהארון חוזר לעמוד על הקיר, החדר מקבל סדר חדש: קיר אחד שהתרוקן בדירה הישנה, וקיר חדש שליד הארון. מי שמחפש מה לתלות על הקיר הפנוי יכול להתחיל מבחירת תמונה לחדר שינה, שהיא החלטה קטנה אחרי שההחלטות הגדולות עברו.
אותו כלל עובד לכל החדר: מה שהוכן מראש בדירה הישנה, כמו סימון, שקיות וצילום, חוסך את ההתלבטות בדירה החדשה. מגירות שנישאו בנפרד חוזרות למסילות שלהן, והדלתות שסומנו מוצאות את הצד שלהן בלי ניסוי. כך הלילה הראשון בחדר עשוי להיות לילה של חדר שינה ולא של חדר מחסן.
ובסוף, לפני שממלאים את הארון בבגדים, פותחים וסוגרים אותו פעם אחת ריק. אם הפס מיושר והדלתות חזרו לפי הסימון, הוא אמור להיסגר בשקט, וסרט המדידה יכול לחזור למגירה.

